He | Eng

Collection 2008 / גלריה בית קולקשיין

Collection

תערוכת יחיד- "עצמי"

בתערוכתה בשם: "עצמי", מציגה הפסלת אסתי קסטרו סדרת פסלי ברונזה ייחודיים ואישיים מאוד. נקודת המוצא לסדרה זו היא העבודה  "דיוקן עצמי". 
מתוך התעסקות בניסוח הדיוקן העצמי כחזות חיצונית-גשמית-מוכרת יוצאת אסתי קסטרו למסע אישי, פנימי וחווייתי ביסודו, בבקשה אחר "עצמיותה". היא שואלת: מהי עצמיות זו? וכיצד ניתן להגדירה ולנסחה בחומר הפיסולי. למעשה, הדיון ב "עצמי" הוא הנושא המרכזי של סדרת העבודות הנוכחית, שנוצרה במהלך שנת 2007. 
 
באופן החורג במיוחד מהמסורת הריאליסטית של ייצוג ז'אנר זה, "הדיוקן העצמי" של  אסתי קסטרו מורכב משני פנים שונים. האחד מעוצב באופן ריאליסטי והאחר שונה. לדבריה: "אלו שני פנים שהם אחד". "מה שלא יהיו פניך האמיתיים, הראה אותם, יהיה המחיר אשר יהיה", מצהיר המנהיג הרוחני הבודהיסטי אושו  (אושו: אינטימיות, 2004).                                                                                                     
 
בעבודה "'מפגש עצמי", הפנים חצויות ומחולקות כך שהן מאוגדות זו בזו. החלק הימני, שמייצג את החזות החיצונית, גדול יותר אך עוטף, קשור ומחובר לחלק השמאלי שמייצג את העצמיות, אותה הוויה שאין לה שם אך היא קיימת ויש המכנים אותה "הקול הפנימי". אסתי קסטרו מודעת לכך שלהיות עצמך זה לדעת שאינך דבר אחד. להיות עצמך פירושו להקשיב לקול הפנימי שלך ורק שלך. להכיר את עצמך פירושו להכיר את הטבע שלך, לקיים אינטימיות עם עצמך ודרך עצמך לקיים אינטימיות עם הסביבה. אסתי קסטרו מתבוננת על עצמה, מתוך עצמה, מן הצד וביחד. המסע שלה מתחיל מבחוץ מתמשך פנימה ושוב החוצה.                                                                                                    
הדיוקנאות העצמיים שלה עוברים תהליך של הפשטה צורנית ומינימליזם. הם מתרחקים ו/או "מתקלפים" ממאפייני הזהות המוכרת, הגשמית בשאיפה מתמדת להמשגה צורנית אחרת שתבטא את הרעיון של "העצמיות בטוהרתה" (כמושג חיובי). על כן, פסליה מורכבים מצורות יסוד ראשוניות, כמעט חסרי משקל, רכים וגמישים. ביטוי לכך קיים בעבודות "בחברת עצמי", "פנטזיה עצמית" ו  "חיבוק עצמי". 
 
הרעיון של העצמיות בטוהרתה במושגה החיובי מגיע למיצוי מושלם בעבודה "חיבוק עצמי" וגילויים נוספים ומרגשים לא פחות מוצאים ביטוי בעבודה "אמהות" שמייצגת את העצמיות הנשית (כיסוד בסיסי בטבע של האישה) המהווה מרכיב משמעותי בהגדרת העצמיות. 
איברים חשובים שאסתי קסטרו מתמקדת בהם הם איברי החישה: היד, העין והפה. היד מייצגת את הרצון למגע ולתקשורת עם העצמיות ועם הסביבה. "העין המביטה מעלה" ו "העין המביטה מטה" הנם בבחינת איברים המייצגים את מודעותה לעצמיותה (פנימיותה) ולהיותה בקשר עם ההוויה הכוללת (הסביבה החיצונית). הפה מופיע לרוב כחלק בתצריף הכולל של תווי הדיוקן העצמי ולעיתים הוא מוצג כדימוי עצמאי כמו בעבודה 
 "Kiss". הפטינה, שמנוקדת בגוונים חומים-אדמתיים, משדרת חמימות, רכות וחושניות. חוויית העצמי כמו-גם גילוי העצמיות נחשפת בעבודותיה של אסתי קסטרו כחוויה חיובית המלווה באהבה, קבלה, שלווה והשלמה. 
                                                                                                       
שירלי משולם
אוצרת
עבודות בתערוכה ,Collectionעבודות בתערוכה ,Collectionעבודות בתערוכה ,Collectionעבודות בתערוכה ,Collectionעבודות בתערוכה ,Collectionעבודות בתערוכה ,Collectionעבודות בתערוכה ,Collection