He | Eng

ריגושים 2007 / בית העיתונאים

ריגושים

אודות התערוכה מפי מירי קרימולובסקי, אוצרת

"ריגושים"
אסתי קסטרו, פיסול. 
 
במרכז יצירתה של אסתי קסטרו עומדת הדמות הנשית. אסתי מפסלת  בחומר, באבן ובברונזה, נשים, תוך שהיא מנסה לעקוב אחר דמותה של האישה, גופה ונשמתה כאחד. 
אסתי מפסלת פיסול רך, אוהב, שבמרכזו דגש על גוף האישה ועל שפת הגוף. 
אסתי קסטרו עסקה שנים רבות באפנה ובעיצוב, עיקר עבודתה היה עם נשים וניכר כי נושא זה מרתק אותה. דווקא אל מול הנשים המושלמות של עולם האופנה, מביאה היום אסתי ביצירתה, את הנשים האמיתיות, לא אלה של עיתוני האפנה, אלא נשים הרחוקות מלהיות מושלמות אך בהחלט נשים בעלות נוכחות חזקה, מודעות לכוחן ויכולתן. 
באחת הסדרות המציגה פסלים אינטימיים, כמעט ואין רואים את פניה של האישה וראשה בעצם הופך לחלק מהמרקם של הגוף. הראש מתכנס פנימה אל תוך הגוף, אל תוך תנועת הגוף, כמבקש להקשיב למתרחש פנימה. 
למעט פסל אחד, שבו היא מפסלת טורסו מושלם של אישה, הנשים שלה אינן דוגמניות, הן נשים חיות ונושמות, לעיתים נשים עבות בשר, בהשפעת האמן הקולומביאני בוטרו (Botero)
באותן נשים שופעות שהיא יוצרת, נדמה שהנשיות והחושניות פורצת החוצה ביתר שאת. הקו המעוגל של החזה, מהווה הד למעוגלות ורכות הפנים, לירכיים הפתוחות לרווחה, מבקשות כמו הבטן המלאה, להכיל כמה שיותר מן העולם המופלא הזה. 
לאסתי רגישות גבוהה לצורה והיא "משחקת" היטב בין הנגטיב לפוזיטיב, בין החלל הנוצר בין חלקי הפסל לבין הריק. כך נוצר דיאלוג יפהפה בין החלל הריק הנפער בין גופה של אחת הדמויות, לזרועה חלל המהווה הד לחלל הנוצר בחלקה הפנימי של הזרוע השניה, כמו גם לבקעים הנוצרים בחלל הירכיים של הדמות. 
תחושת ההרמוניה הפורצת מן הדמויות שלה, נובעת ללא ספק מן העובדה שאסתי מצליחה ליצור בכל הנשים שלה קו אחיד, זורם, מעין מקצב ה"מטייל" לכל אורכה של הדמות. זרימה זו תורמת כאמור לתחושת השלמות המאפיינת את כל דמויותיה, שלמות של הוויה, יותר משלמות חיצונית. 
אסתי מכירה ומושפעת מאמנים רבים, דמות ה"נגנית" שלה, היא ללא ספק בהשראת יצירתו של פאבלו פיקסו (Picasso). בהשפעת הקוביזם, היא בונה דמות של מנגנת בגיטרה, שכל גופה מורכב מצורות גיאומטרית. דמות זו, היא פרי מחשבה של מעין הרכבת "פאזל" מצורות גיאומטריות שונות. 
כמו בפסלים אחרים שלה, גם כאן החלל הנוצר בין הזרוע לגופה של הדמות, מהווה נדבך נוסף 
ברב- שיח הנוצר בין הצורות. 
סדרת הפסלים האחרונה שיצרה, מפתיעה במיוחד ונדמה שאסתי מבקשת לומר בה אמירה נחרצת למדי. אסתי מפסלת חצי גוף תחתון של אשה, בשפה המוכרת שלה – קו מעוגל, רך, זורם, אך ירך אחת מלופפת ברשת תיל, כמו מגדרת את הדמות. מה משמעותה של גדר זו? האם היא מגינה על האישה? או שמה חונקת אותה, לא נותנת לה לפרוץ גבולות? על הישבן מונחים שני ראשים נטולי עיניים, אך עם פיות מודגשים. האם זו התרסה? האם מנסה אסתי לומר משהו על מצבה של האישה בעידן המודרני? 
ניכר כי אסתי קסטרו מפסלת את ה"נשים שלה" באהבה, מנסה לתת הצצה לעולם המורכב הזה, מבקשת אולי גם להעלות שאלות, תהיות ומחשבות, כאלה הקיימות בכולנו, נשים וגברים כאחד. 
 
מירי קרימולובסקי, אוצרת.   
 
עבודות בתערוכה ,ריגושיםעבודות בתערוכה ,ריגושיםעבודות בתערוכה ,ריגושיםעבודות בתערוכה ,ריגושיםעבודות בתערוכה ,ריגושים